מרכז ידע

ישנן מספר דרכים בהן אנו נחשפים לחומרי הדברה: נשימה (כאשר חומר ההדברה רוסס), אכילה ושתייה, מגע עם העור או העיניים. בשל השימוש הנרחב בחומרי הדברה בחקלאות אנו חשופים לשאריות חומרי הדברה באוכל שלנו. אך למרות שהם קשורים אסוציאטיבית עם חקלאות, חומרי הדברה מצויים במגוון רחב של סביבות חיים כולל המרחב הביתי, בתי-ספר, בתי חולים ובמקומות עבודה (1).
 

מחקרים שנעשו בבעלי חיים הראו כי בטווח הארוך, חשיפה לחומרי הדברה מסוימים עלולה לגרום למומים מולדים, הרעלת עוברים, הופעת גושים ממאירים ושפירים, הפרעות במערכת הדם, במערכת העצבים ובמערכת ההורמונלית וכן לגרום לבעיות פריון (2). במספר לא מבוטל של מחקרים אפידמיולוגיים נמצא קשר בין התפתחות סרטן מסוגים לימפומה שאינה הודג'קינס, לוקמיה וסרטן הערמונית ובין החשיפה לחומרי הדברה מסוגים שונים (3). כמו-כן, מחקרים אפידמיולוגים מצאו קשר מובהק בין חשיפה ארוכת טווח לקוטלי עשבים וחרקים ובין מחלת הפרקינסון (3). עדויות טוקסיקולוגיות (בעיקר ממכרסמים) ומחקרים אפידמיולוגים תומכים גם בהשערה כי חשיפה ארוכת טווח לאורגנו-פוספטים עלולה לגרום לבעיות בהתפתחות מערכת העצבים (4).
 

אוכלוסיית החקלאים מצויה בסיכון לפגיעה משימוש וחשיפה לחומרי הדברה. מחקר שבחן את השפעות החשיפה לחומרי הדברה בחוות חקלאיות מצא כי חקלאים שעשו שימוש בחומרי הדברה סבלו מעלייה בתופעות כגון כאבי ראש, עייפות, נדודי שינה, סחרחורות רעד וסימפטומים נוירולוגיים אחרים (1).
 

תינוקות וילדים רגישים במיוחד לחומרי הדברה, שכן היכולת של גופם להתגונן מפני רעלים למיניהם איננה מפותחת דיה (5) וכן מכיוון שהם חשופים יותר לחומרים מסוכנים בשל נטייתם להכניס חפצים שונים לפיהם ולזחול על משטחים שעשויים להיות מרוססים (רצפות, דשאים וכיו"ב). מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית קשר בין חשיפה מתמשכת של עוברים לרמות גבוהות של חומרי הדברה מסוג אורגנו-פוספטים למשקל לידה נמוך, ירידה בגודל היקף הראש ובאורך הילוד. בנוסף, הולכות ומתגבשות עדויות להשלכות נוירו-התפתחותיות בקרב תינוקות ופעוטות שהיו חשופים לחומרים בעיקר כעוברים - שינויים בדפוסי הרפלקסים המולדים, הפרעות קשב ו-PDD (תסמונת על הספקטרום האוטיסטי). מעניין לציין כי מחקרים אלו נערכו הן באזורים חקלאיים והן באזורים עירוניים ועולה מהם כי שתי סביבות החיים הללו מזמנות חשיפה אפשרית ומסוכנת לחומרי הדברה (6).
 

לאחרונה פורסמו גם תוצאות מחקר שנערך בארצות הברית אודות הקשר בין חשיפה של ילדים לקוטלי חרקים והסיכוי ללקות בהפרעות קשב וריכוז. על-פי המחקר, חשיפה של ילדים לאורגנו-פוספטים ברמה העומדת בתקנים המותרים בארצות-הברית עשויה לתרום לעלייה בשכיחות של הפרעות קשב וריכוז.

בישראל קיימים מעט נתונים עדכניים אודות מידת השימוש בחומרי הדברה הן במגזר החקלאי והן במגזר הביתי. יתרה מזאת, חסרים נתונים אודות חשיפת האוכלוסייה לחומרי הדברה המצויים בשימוש ביתי ובמוסדות החינוך (חשיפה הנגרמת, למשל, על-ידי חומרים דוחי כינים, יתושים וחרקים, שימוש בחומרי הדברה בגינה הביתית ועוד) וכן על שאריות חומרי הדברה במזון. אמנם, מידע על שאריות חומרי הדברה במזון כן נאסף בישראל, אך הוא אינו מתפרסם בצורה מסודרת. סקרים חלקיים מגלים כי רמת המודעות לסכנות הטמונות בשימוש בחומרי הדברה בקרב אוכלוסיות רגישות, כגון נשים בהריון, נמוכה ביותר. המחקר הצביע על שימוש נרחב בחומרי הדברה לבית ולגן בקרב נשים בהריון וכן על כך שנשים אלו לא שינו את הרגלי הצריכה שלהן בחומרים אלו (על-ידי, למשל, קריאת הוראות השימוש או שימוש בכפפות) (8). בנוסף, משרדי הממשלה המופקדים על אישור השימוש בחומרי הדברה מביעים חשש כי צרכנים אינם קוראים את הוראות השימוש, המצוינות על גבי התכשירים השונים.

ישראל היא מודל עולמי של חקלאות אינטנסיבית וכימית והשימוש בחומרי הדברה בחקלאות נרחב.  על פי סקר משנת 1998, בכל דונם חקלאי בישראל נעשה שימוש ממוצע של כ-0.72 ק"ג רעלים לשנה. נתונים מאותו סקר מראים כי נעשה שימוש בכ-8,300 טון חומרי הדברה בחקלאות לבדה. המחקר קובע כי חומרי ההדברה המסוכנים ביותר בהם נעשה שימוש בישראל הם: מדביר העשבים מגנזיום כלורט וקוטלי החרקים והזוחלים פרתיון, אנדוסופלן, כלורפיריפוס ופנמיפוס (9). מאז מחקר זה לא נאספו נתונים נוספים על היקף השימוש בחומרי הדברה בישראל.

גם מקורות המים של ישראל מצויים בסכנת זיהום כתוצאה מחומרי הדברה ודשנים, הנובעת מהעובדה כי הם מצויים בסמיכות לשטחים חקלאיים. כתוצאה מכך, נמצאה בשנים האחרונות עלייה בריכוז החנקות (ניטראיטים) וכן נוכחות של קוטלי עשבים מסוג אטרזין וסימזין. חומר ההדברה אטרזין נמצא במי השתייה של גוש דן ברמות החורגות מהתקן האירופי (10).  
 

בסוף שנת 2007 הורה המשרד להגנת הסביבה להפסיק את השימוש בחומרים המכילים את הזרחנים האורגנים כלורפיריפוס ודיאזינון בסביבה הביתית בישראל (11). הגבלות הוטלו על השימוש בחומרים אלו גם על בעלי חיים וכן בגנים ופארקים ציבוריים. כלורפיריפוס משמש להדברת מגוון רחב של חרקים, כולל יתושים, כינים נמלים ועוד. דיאזינון משמש להדברת חרקים אוכלי עלים בגידולים שונים, כגון אורז, עצי פרי, קני סוכר, תירס ותפוחי אדמה (12).
 

חשוב לציין כי בישראל פועלות ועדות ממשלתיות בין-משרדיות אשר מקטלגות ורושמות חומרי הדברה לפי רמת הרעילות שלהם, הרעילות האקולוגית שלהם ותוצרי הפירוק שלהם בסביבה.

בשנים האחרונות נערכים בישראל מספר מחקרים נקודתיים לבדיקת ההשפעה של חומרי הדברה על הבריאות, ביניהם מחקר במימון הקרן לבריאות וסביבה.  

1) http://www.niehs.nih.gov/health/topics/agents/pesticides/index.cfm
http://pubs.cas.psu.edu/FreePubs/pdfs/uo198.pdf (2
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1480483/ (3
  http://depts.washington.edu/opchild/chronic.html (4
http://www.cumc.columbia.edu/dept/mailman/ccceh/pesticides.html (5
  http://depts.washington.edu/opchild/chronic.html (6
  http://pediatrics.aappublications.org/cgi/reprint/peds.2009-3058v1 (7
8) תמר ברמן, יום עיון למיילדות, משרד הבריאות (ינואר 2011).
9) מרכז ידע גליל עליון ולמ"ס, סקר שימוש בחומרי בדברה בישראל לשנת 1998, דו"ח מסכם (דצמבר, 2001).
10) עובדיה לב, השפעת כימיקלים בסביבה על פוריות, הריון והתפתחות העובר," כנס הקרן לבריאות וסביבה (נובמבר 2009). 

11)www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Object&enDispWho=Articals^l4499enZone=shumush_hadbara
http://pmep.cce.cornell.edu/profiles/extoxnet/carbaryl-dicrotophos/diazinon-ext.html (12